מחברת הקטע: גלינה פודולסקייה

אלפבית התנ"ך במדרש האמן

אם העולם איבד מצבעו, ונלבש על ידנו פעמים כה רבות עד שהופיעו בו חורים רחבים, אזי האומנות נותנת לנו את התקווה לתפור אותו מחדש כמו החייטים העבריים המדויקים של אז, כך שייעשה כמו מעיל חדש וללא פגם.
במובן מסוים התערוכה "אותיות אלפבית העברי" של ויקטור ברינדץ' המתוכננת להיערך בבית התנ"ך של תל אביב – הינה וריאנט חדש של החייט בתחום זה.
כל תרבויות העולם נשענות על המשמעות הסימבולית של אותיות שפתם. בשביל ויקטור ברינדץ', נתינת משמעות אומנותית לאותיות העבריות – נחשבת לאחד הנושאים הפולחניים באמנות היהודית. סימבוליזם האותיות של ברינדץ' דומה למדרש אומנותי, המופק על ידי האומן מכמות עצומה של משמעויות ואלוזיות המושרות מהעושר המוצע על ידי ההיסטוריה היהודית התנ"כית, כאשר כל משמעות נחבאת בתוך האות ולאו דווקא מיוצגת בצורה ערטילאית או מנותקת.

המפתח הפונטי לפענוח האותיות

קולקציית האותיות המוצגת בתערוכה, היא מעין ספר ללימוד האלפבית – כאשר האות מזוהה בייצוג קליגרפי וצליל פונטי, והצורניות האומנותית רק עוזרת לתפישתה. כך, הצורות האנלוגיות של אותיות מסוימות מקושרות עם אלמנטים של עולם הטבע, עם האדמה, הרקיע והמים, לא גדושות לעייפה בסמלים מהתורה – אלה מלווים את האותיות ומעשירים אותן.
האריה המוצג בציור האות אלף, מהלך לו על קצה ראשיתה של האות בגאווה, כמעין ספינקס השומרת על חידה מסתורית הטומנת בחובה את האש והשמש והעצמה, ואשר נחשפת לכל אשר ינסה לגעת בו.
האות דל"ת – דגים. יסוד המים, מעליהם מרחפת רוחו של אלוהים. המים הינם סמל לכל הנסתר. במדרש הימי של ברינדץ', הדולפינים קופצים ממעל האות דל"ת כמו ממקפצה. הם שואפים אל אחוות הדגים, אחווה ערטילאית שהכניסה אליה פירושה כניסה לתוך עולם הלא הנודע.
האות נו"ן – נשר. נשר, תחת קרני השמש, מדומה לכוח האלוהים הבוקע מתוך האש. זו הסיבה לאונו הרב, הנשר בעל שני הראשים, המדמה מקור קדוש לכבוד ולשליטה.
האות פ"א – פרה. המינקת שמאכילה את כל החי בחלב שלה, וכל מה שמסביבה פורח ומתפתח.
האות סמ"ך – סוס. ילד החולם על סוס אמיתי. הוא רואה אותו בכל מקום: בצורה המכונפת שלובש ענן, במשב רוח, חולף לו עם עדרו. ואז, יום אחד, הסוס השמימי הופך ארצי, והחולם הקטן רוכב בחגיגיות על חלומו הגדול. ברינדץ' ממקם את הילד שעל הסוס בבטנה של האות סמך, כאשר על ידה כבר מתקיימת אגדה זוהרת נוספת: אגדה על הצביים והעופרים הבהירים – האות צד"י, צבי.

מסורות המשלימות את האסטטיקה הקליגרפית

חלק אחר של תמונות האותיות, המוצגות בתערוכה, הוא בתחום היודאיקה הרומנטית יותר. אלו הן תמונות ז'אנר, בנויות על משמעויות אסטטיות של המקורות, ההיסטוריה והתרבות היהודיים. לדוגמא, האות בי"ת: בר מצווה. בקומפוזיציה הפיגורטיבית של ברינדץ' בתמונה זו, מופיע ילד הקורא את פרשת השבוע בבית הכנסת. הוא נראה מודאג, ללא ספק שינן במשך שבועות ארוכים את המילים הללו, שרק כעת משמעותן הרוחנית מחלחלת לתוכו.
האות גימ"ל – גלות וגלגלים. גלי הים נבקעו, נותנות מעבר לעם העברי היוצא ממצרים. האמן לא תיאר את היוצאים בתור קדושים מעונים, כחושים ממועקת הגלות, אלא בתור אנשים מוארים, חיים, מעריצי אלוהים והנס אשר עשה להם.
בגלימות חגיגיות ולבנות, הם צועדים באומץ לתוך הים הנבקע, נושאים בידיהם את ספר הקודש.
...ובצאת השבת נשמעת תפילה שקטה של המאמינים, ברכת השבת, ההבדלה (האות ה"א) ורבי עוזר לחוטא למצוא מחילה (האות רי"ש). אדם, המחפש את השלום בתוך ליבו, נושא את תפילתו לשמיים (האות שי"ן), בעוד במקום אחר מתכוננים נמרצות לליל הכלולות של זוג צעיר (האות כ"ף). זקני העיר ממשיכים להתווכח (האות ו"ו), אך מתפייסים לבסוף סביב שולחן האוכל בחיק המשפחה, כשעל דבר אחד ההסכמה רווחת: כולם מאמינים בני מאמינים (האות מ"ם).

ברצוני להזכיר שעבודות הז'אנר הינו תחום בו ויקטור ברינדץ' עובד בהצלחה כבר שנים רבות. ישנן קומפוזיציות ודמויות שיצר אשר הפכו ליצירות הדגל שלו, אותן הוציא במהדורות מחודשות, שעל פיהם הקהל שלו מזהה אותו. "האלף בית היהודי" גדוש במהדורות אלו, הנשזרות בטבעיות בקליגרפית האותיות הפלסטית. בראש ובראשונה, העובדה הזו באה לידי ביטוי בתמונת היהודי הזקן ונכדו. ייתכן ובתקופה כלשהי של האמן היה זה אפילו אוטוביוגרפי. אך, במעבר מעבודה אחת לאחרת, השניים הללו, המשוטטים בעולם, הפכו להתגלמותו של איחוד נשמות אמביוולנטי של החכמה והתמימות, של העבר והעתיד, הזקנה המחלחלת אל ילד רך, הכח וההשתוקקות לחיים. ואמנם הנכד המציאותי גדל לו ממזמן, באומנותו של ויקטור ברינדץ' הוא תמיד נשאר הגיבור-הילד, המוליך אחריו את סבו מעל העננים.
המיצג של ברינדץ' עטוף בגוון בהיר של רגשות. טליתות כחולות-לבנות, הצפות בין העננים בשמיים ונפרשות כתלוליות על האדמה (האות טי"ת – טלית). ובני ישראל (האות עי"ן – עם) בטליות, העם אשר תפילותיו נשמעות ובזכותן ירושלים חיה (האות יו"ד – ירושלים).
כך הטלית הופכת לפרט אסטטי-אומנותי, אסוציאטיבית לשלמות הרוחנית היהודית ויוצרת תחושה של נוכחות אלוהית, המעניקה ליהודים את האותיות הקדושות.

דרכו של ויקטור ברינדץ' למהדורה החדשה של אותיות האלפבית העבריים אינה חד משמעית, מסקרנת, כוללת עולם אומנותי של מסורת וערכים, המונחים בבסיס קבלת החדש והמודרני – ומוצגת בצורה פונטית וגרפית.
אך כל אלו הם רק המשמעות הנלווית, ובאומנות זהו נאום האמן הקופא על הבד לעולמים – מדרש אומנותי יוצא מהכלל, בו הסב והנכד נכנסים בצורה זורמת היישר אל חג החנוכה...

מחברת הקטע: גלינה פודולסקייה

תרגום מרוסית: קטרין ורה ברינדץ'.